התחתן

Hebrew

Etymology

Root
ח־ת־ן (kh-t-n)

From the root ח־ת־ן (kh-t-n).

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Verb

הִתְחַתֵּן • (hitḥatén) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. To marry, to get married, to wed: to become a spouse or spouses.

   היא לא רצתה להתחתן איתו. ― hí ló rats'tá l'hitḥatén itó ― She didn't want to marry him.

   מתי תתחתנו? ― matái titḥat'nú? ― When will you get married?

2. (biblical) To become in-laws, to marry one's daughter.
   • Tanach, Genesis 34:9, with translation of the New American Standard Bible:

     וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ; בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ־לָנוּ, וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.

     vəhitḥattənu otánu; bənotēchém tittənu-lánu, vəet-bənotḗnu tiqḥú lachém.

     And intermarry with us; give your daughters to us, and take our daughters for yourselves.

   • Tanach, 1 Kings 3:1, with translation of the New American Standard Bible:

     וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת־בַּת־פַּרְעֹה

     vayitḥatten shəlomó et-par'ó mélech mitzráim vayyiqqáḥ et-bat-par'ó

     Now Solomon formed a marriage alliance with Pharaoh king of Egypt, and took Pharaoh’s daughter

Conjugation

Conjugation of הִתְחַתֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְחַתֵּן action noun: הִתְחַתְּנוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְחַתַּנְתִּי		הִתְחַתַּנּוּ
	second	הִתְחַתַּנְתָּ	הִתְחַתַּנְתְּ	הִתְחַתַּנְתֶּם	הִתְחַתַּנְתֶּן
	third	הִתְחַתֵּן	הִתְחַתְּנָה	הִתְחַתְּנוּ
present		מִתְחַתֵּן	מִתְחַתֶּנֶת	מִתְחַתְּנִים	מִתְחַתְּנוֹת
future	first	אֶתְחַתֵּן		נִתְחַתֵּן
	second	תִּתְחַתֵּן	תִּתְחַתְּנִי	תִּתְחַתְּנוּ	תִּתְחַתֵּנָּה1
	third	יִתְחַתֵּן	תִּתְחַתֵּן	יִתְחַתְּנוּ	תִּתְחַתֵּנָּה1
imperative		הִתְחַתֵּן	הִתְחַתְּנִי	הִתְחַתְּנוּ	הִתְחַתֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.