ווּאִי

Judeo-Italian

Etymology

From Classical Latin vōs, from Proto-Italic *wōs, from the oblique forms of Proto-Indo-European *yū́.

Pronoun

ווּאִי (vuʾi /vui/)

1. you (second-person plural personal pronoun)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 7, leaf 1, lines 15–17:

     אֵי פַֿארַאייוֹ אַלְבֵירְגַארֵי ווּאִי אִין לוּ לוּקוֹ קוּוֵיסְטוֹ אִין לַה טֵירַה קֵי דֵיטִי אַה לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי אַה דַא סֵינְפֵירֵי אֵי פִֿינַה סֵינְפֵירֵי׃ (Judeo-Roman)

     ʾe faʾraʾyyo ʾaləberəgaʾre vuʾi ʾin lu luqo quvesəṭo ʾin lah ṭerah qe deṭi ʾah li paʾṭeri vusəṭeri ʾah daʾ senəpere ʾe finah senəpere.

     /E farajjo albergare vui in lu luco questo, in la terra che detti a li pateri vusteri, a da senpere e fina senpere./

     And I'll have you dwell in this place, in the land I gave to your forefathers, for ever and ever.

Related terms

• ווּסְטֵירוֹ (vusəṭero /⁠vustero⁠/)